פסק-דין בתיק ע"פ 4401-07-11

השופט ד"ר אחיקם סטולר

כללי

1.         בפנינו ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת איטה נחמן) בת.פ 3511/05, לפיו הורשע המערער בעבירות: התפרצות לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ( להלן: "החוק"), גניבה לפי סעיף 384 לחוק, היזק במזיד לרכוש לפי סעיף 452 לחוק, וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק.

2.         על המערער הושתו 7 חודשי מאסר בפועל. בנוסף הפעיל בית המשפט קמא מאסר על תנאי בן 7 חודשים, שנגזרו על המערער ביום 27.9.04 בת.פ 1416/04 (שלום, ראשון לציון) ושהוארך בתאריך 1.12.08 בת.פ 1953/06 (שלום אילת), אותם ירצה המערער במצטבר. בסופו של דבר נקבע שהמערער ירצה 14 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הוטלו על המערער 10 חודשי מאסר על-תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, 2,000 ש"ח קנס או 60 ימי מאסר תמורתו, וכן פיצוי בסכום של 3,000 ש"ח שישולם לביה"ס הממלכתי ט' במודיעין.

            כפי שיובהר להלן, אני מציע לחברי למותב לקבל את הערעור ולזכות את המערער מחמת הספק.

כתב האישום

3.         על פי כתב האישום, ביום 9.8.05, בשעה 17:00 או בסמוך לכך, חבר המערער לציון פימה ( להלן: "ציון") ולשמעון דיין ( להלן: "שמעון") וקשר עימם לפרוץ לבית-הספר הממלכתי ט' במודיעין ( להלן: "ביה"ס") לשם גניבת מזגנים' לרבות מנועיהם. במועד קודם, שלא היה ידוע למשיבה, התקיימה שיחה בין המערער לבין ציון ובה אמר הראשון: "בוא תעבוד איתנו, אנחנו גונבים מזגנים". בתאריך 9.8.05, בשעה 21:00 אסף המערער את ציון ברכבו מצומת אשקלון ובמהלך הנסיעה אמר לציון שהעבודה בטוחה ושעבור הפריצה ייתן לו 20% מרווחי מכירת המזגנים הגנובים. עוד אמר לו, כי ברכב הטנדר עליו יעמיסו את הרכוש הגנוב, ינהג שמעון.

4.         בהמשך לאמור לעיל, בשעה 22:30 או בסמוך לכך, נפגשו השלושה בסמוך לביה"ס כאשר שמעון מגיע למקום ברכב מסחרי. בהמשך לכך פרץ המערער בצוותא חדא עם ציון ועם שמעון לביה"ס בכוונה לבצע גניבה. השלושה נכנסו לתוך חצר ביה"ס, עלו לגג ביה"ס וגנבו 16 מנועי מזגנים אשר היו מותקנים במקום, תוך שהם חותכים את צינורות המזגנים.

בהמשך ריכז המערער את המנועים בנקודה מסוימת בביה"ס, קשר אותם בחבל ביחד עם שמעון ועם ציון, ושלשל אותם מטה במטרה להעמיסם על הטנדר שחנה בסמוך לביה"ס.

לפיכך, יוחסו למערער עבירות של התפרצות, גניבה, היזק במזיד לרכוש וקשירת קשר לביצוע פשע. 

הכרעת הדין של בית המשפט קמא

5.         בהכרעת דינו ניתח בימ"ש קמא את האירועים המתוארים בכתב האישום. מטעם המאשימה העידו השוטרים צחי שגב, אשר שימש כחוקר בתחנת מודיעין; יצחק חמד, אשר גבה הודעה מהמערער; שאול ימין, ששימש כשוטר בתחנת מודיעין; שי לזימי, אשר עבד במשמרת סיור בניידת משולבת עם הפקח בעירייה, שי אלגרבלי; עובד עובדיה, אשר עבד בניידת סיור במודיעין (להלן ייקראו ביחד: השוטרים); פקח העירייה גדי ברנע וציון. מטעם ההגנה העידו רפ"ק אלי קפלן (להלן: רפ"ק קפלן), המערער וציון.

6.         מעדויות השוטרים עולה כי הם הוזעקו לביה"ס בעקבות קריאה שהתקבלה במוקד 100 מרפ"ק קפלן, שהבחין מביתו בשעת בוקר מוקדמת בשתי דמויות על גג ביה"ס. מספר ניידות הגיעו למקום האירוע. כל אותה עת דיווח רפ"ק קפלן באמצעות הטלפון על מיקומן של הדמויות, אשר בינתיים הבחינו בשוטרים והחלו לברוח. לאחר חיפוש קצר במתחם ביה"ס, נתפס ציון על ידי השוטר עובדיה ושוטר נוסף כאשר הוא מסתתר מאחורי ספסל אבן. שמעון נתפס על ידי השוטר לזימי לאחר מרדף רגלי קצר ושמר על זכות השתיקה.

7.         בהרשעתו של המערער הסתמך בית המשפט קמא בעיקר על עדותו של ציון לפיה הוא הגיע ברכב עם המערער, בעוד ששמעון הגיע בכלי רכב אחר. ציון טען כי בינו לבין המערער הייתה הסכמה לפיה הוא יקבל 20% מתמורת מכירת המזגנים, אותם באו לגנוב. לדבריו, הוא היה שרוי במצב כלכלי קשה בתקופה שעובר לאירוע, ונעתר להצעת המערער לגנוב מזגנים מביה"ס. ציון מסר כי נפגש עם המערער פעם אחת ושוחח עימו בטלפון כמה פעמים. הוא אישר כי האדם שפנה אליו בעניין המזגנים הוא האדם שאת מספר הטלפון שלו הוא מסר בעדותו, והוסיף כי חוץ ממנו ומהמערער השתתף בהתפרצות אדם נוסף בשם שמעון דיין. לדברי ציון, המערער אסף אותו בצומת אשקלון והם הגיעו יחדיו למקום ברכבו של המערער, רכב פרטי בצבע אפור בהיר. לדבריו, בשלב מסוים הוא הבין כי המדובר בגניבת מזגנים.

כאשר הם הגיעו לביה"ס הוא המתין ברכב, בשלב מסוים הוא הצטרף למערער והם נכנסו פנימה, דלת ביה"ס הייתה פתוחה והם עלו לגג.

8.         בעדותו הכחיש ציון כי הוא גנב מהמערער המחאות והשתמש בהן. הוא אישר את מספר הטלפון שלו, אותו הוא מסר בזמן החקירה, והוסיף כי על פי פירוט השיחות שיחת הטלפון בינו לבין המערער התקיימה בשעות אחר הצהריים, עת הגיע המערער לאסוף אותו. עוד אישר כי יכול להיות שהוא והמערער שוחחו בטלפון בזמן האירוע, כאשר הוא היה על הגג והמערער היה במקום אחר, או להיפך. ציון הכחיש כי אותן שיחות טלפון שהוא קיבל מהמערער קשורות בהמחאות ובבקשתו של המערער שיחזיר לו את הכסף. בהמשך, העיד כי האדם הנמצא באולם ביהמ"ש אינו שותפו לפריצה ולגניבה, אך אישר כי זה אותו אדם שאת מספר הטלפון שלו הוא מסר במשטרה והוסיף כי הוא אינו מסוכסך עם המערער, שנמצא באותה עת באולם.

9.         לדבריו של ציון, בנוסף לאותה פגישה מקרית היו עוד שתי פגישות קודמות לאירוע: פעם אחת יום-יומיים לפני האירוע, ופעם נוספת ביום האירוע. ציון העיד כי המערער אסף אותו בצומת אשקלון, תוך שהוא מצביע לכיוונו של המערער באולם. ציון סיפר, כי כאשר הם היו על הגג, שמעון כבר היה במקום והם החנו את רכבו של המערער בצד המזרחי של ביה"ס. לדבריו, הוא אינו מכיר את שמעון וכי המערער אמר לו בדרך, כי יצטרף אליהם אדם נוסף, אך הוא לא שאל אותו מי הוא. עוד העיד כי הוא הוריד את המזגנים ביחד עם המערער וכי שלושתם עבדו על הגג במשך 4-3 שעות. לדבריו, הם הגיעו למקום בשני כלי רכב וכי שמעון החנה את רכבו בצד המערבי של ביה"ס. עוד העיד, כי בעודו ממתין ברכבו אמר לו המערער שהוא הולך לחצי שעה וכך גם היה בפעם השנייה, עת הוא ושמעון היו על הגג, ולטעמו זה מסביר את שיחת הטלפון שלו אל המערער בשעה 22:00. משנשאל מדוע הוא סיפר במשטרה כי הוא פגש את שמעון בחניה וכיום הוא מעיד כי הוא פגש אותו לראשונה על הגג, השיב כי הוא אינו יודע. משנשאל מדוע הוא לא סיפר באף אחת מהחקירות שלו כי המערער עזב לחצי שעה פעמיים, השיב כי אף אחד לא שאל אותו על כך, וכי יכול להיות שהוא דילג במשטרה על קטע מסוים שבעיניו לא היה חשוב לעניין.

עוד הוסיף, כי הוא ראה את המערער יורד בחבל, אך לא ראה אותו לאחר מכן, וכנראה הצליח להיעלם. לדבריו, שלושתם עבדו עם כפפות, אך הוא אינו זוכר מה הם עשו בהן לאחר האירוע וכי סביר להניח שהן לא נשארו על הגג.

10.       רפ"ק קפלן, שהעיד מטעם ההגנה, סיפר כי ביום האירוע התעורר למשמע רעש, זיהה שתי דמויות על גג ביה"ס שעסקו בפירוק מזגנים והזעיק את המשטרה. הוא היה בקשר עין עם הדמויות וכיוון את השוטרים לאחת הדמויות בשטח ביה"ס, כאשר דמות אחרת רצה והסתתרה. הוא העיד כי ראה כיצד השוטרים עוצרים את שתי הדמויות וכי ביתו נמצא בקו אווירי במרחק של כ-60-50 מ' מביה"ס והמיקום של החשוד השני היה במרחק 20 מ'. לדבריו, הוא רואה מחלון ביתו את כל שטח ביה"ס וחצי משטחה של העיר מודיעין. עוד הוסיף כי הוא רואה מחלון ביתו את השער הקדמי של ביה"ס ברח' חטיבת הצנחנים, את השער המזרחי שברח' משה דיין, אך הוא אינו רואה את השער הקדמי של ביה"ס ברח' עמק זבולון. לדבריו, יש תאורת רחוב בחזית ביה"ס, הגג לא היה מואר, אך מאחר והאירוע התרחש לפני הזריחה, ניתן היה לראות את הדמויות על הגג. רפ"ק קפלן תאר את הגג כשטוח, יש עליו מעקה, וכי אדם יכול להתהלך ולרוץ עליו. לדבריו, הוא הבחין בדמויות, אך מהמקום בו הוא עמד לא ניתן לזהות את פניהן. לאחר שהדמויות נעצרו הוא ראה אותם אזוקים ואישר כי אותם שניים שהיו על הגג הם אותם האנשים שנתפסו על ידי המשטרה. עוד הוסיף, כי הם החלו להימלט בשלב שבו הבחינו בניידת והוסיף כי הוא צפה בהם משך דקה-שתיים עד שהמשטרה הגיעה למקום. הוא הבחין באחד מהם יורד ונתפס בקיר ביה"ס, כאשר השני יצא מהכניסה הראשית של ביה"ס וחלף על פניהם של השוטרים. לדבריו, הוא לא הבחין ברכבים נוספים, אלא רק בטנדר שלאחר מכן התברר לו כי זה הרכב שלהם, ובו כ-17-16 מזגנים. בחקירתו החוזרת שב על דבריו לפיהם הוא תצפת וראה את כל הגג, הוא לא היה על הגג וכי אותם שני אנשים שהוא ראה עליו הם אותם שניים שנמלטו ונתפסו.